בערבים כבר נושבת רוח קרירה פה בגליל, והבמיה בשיאה (וקצת מעבר), מחכה בביישנות אופינית שנדבר עליה. היא יודעת שלא כולם אוהבים אותה, אבל היא - היא אוהבת את כולם.
המאפיין העיקרי שעולה תמיד כשמרכלים עליה זה הריר. מתנה רירית שנפתחת בפה, בין אם בישלנו אותה או נגסנו בה חיה ורוטטת, ישר מהשדה. הריר הזה גורם לה להחליק בבטן של אוהביה, ולהקל על כאבי עצירות, טחורים, פיסורה ועוד (טפו ,טפו ,טפו , בטל ומבוטל).
הבמיה היא כפרתם של חובבי המתוק ומי שהגזים באורח חיים שגוי.
היא עוזרת בהורדת רמת סוכר גבוהה בדם, היא עשירה במינרלים וויטמינים, ותכונתה החשובה היא רמת הבסיסיות, שמאפשרת איזון. וכמובן, בהיותה צ'ילבה של סוכר לבן, היא אנטי סרטנית, אנטי אוקסידנטית (מכילה נוגדי חימצון) ונחשבת במיוחד בחוגי שמירת המשקל, וטובה לאלה הסובלים מעליה מפחידה בכולסטרול (אל תפחדו - במיה פה).
היא מופיעה במגוון גזרות: ארוכה ועדינה ( אצבעות הגברת - בהודו והמזרח), קטנה ושמנמנה (במזרח ירושלים) ובעוד מגוונים מקומיים.
היא נחשבת למאכל קיצי בריא וחשוב ויש הגורסים שהיא אף משפרת את מצב הרוח ומפחיתה סטרס (כבר הזכרנו את הטחורים), וכמאכל עממי ידוע וחשוב היא משמשת את המין האנושי בכל היבשות.
במיה היא בהחלט חברה של כבוד בשמירה על בריאות טובה.
וכמעט תמיד זיכרונות על במיה , הן זיכרונות על סבתא.
יש לכם מתכונים שווים במיוחד עם במיה? שתפו אותם בתגובות!